לפני כחצי שנה נפלה ר’ ונזקקה לניתוח, לאחריו היא הפסיקה להשתתף בפעילויות והסתגרה בדירתה.
בדרך למעלית ניגשה אלי מנהלת הדיור המוגן וסיפרה לי עד כמה חיכו לביקור שלי ועד כמה ר’ חשובה להם וישמחו לעזור בכל מה שאפשר על מנת לשפר את איכות חייה.
תוך כדי שאנו צועדות במסדרון שמתי לב לאקווריום הגדול והמטופח ולצידו לוח המודעות של המקום ובו תיאור של מגוון הפעילויות המרשים- עמדתי שם כמה דקות, מהרהרת ומדמיינת לעצמי אילו רק הייתי שם כדיירת, בטח הייתי מתלבטת בין כל האפשרויות, במיוחד התחשק לי לצאת לטיול לירושלים….

מרפסת מוארת, גן שעשועים וגינה ציבורית

עלינו במעלית וצעדנו כשאנו עוברות מדלת לדלת- על כל דלת שם של דייר או דיירת, שלט ססגוני וייחודי, מאחורי כל דלת אדם עם סיפור.
בסוף המסדרון נכנסו לדירתה של ר’, מיד הופנה מבטי למרפסת המוארת, ומתחתיה המולה של גן שעשועים וגינה ציבורית מלאת חיים.
ר’ ישבה בכיסאה, מצפה לבואי.
במהלך הביקור הצטרפו אלינו גם מריה האחות שמכירה כל פרט במצבה של ר’ וגם מנחם הפיזיותרפיסט שמלווה את ר’ בתהליך ההחלמה מהניתוח ומעודד אותה להמשיך בפעילות.

המפגש היה מרגש, ר’ הסכימה לעשות מאמץ כדי לחזור לפעילויות שהיא כל כך אוהבת במקום, בנינו יחד עם הצוות תוכנית עבודה מותאמת אישית וקבענו להיות בקשר.

שינוי תרופתי, ספורט וחברות

כעבור חודשיים הגעתי שוב לביקור, הפעם ר’ כבר ציפתה לי בהתרגשות, היא שיתפה אותי בתהליך שעברה, 3 פעמים בשבוע היא בחדר הכושר מתאמנת עם מנחם, השינויים בתרופות שהמלצתי התקבלו ברובן על ידי צוות המרפאה ור’ ואכן חל שיפור במצב הרוח ובהרגשתה הכללית.

דיור מוגן – מקום תומך, מעודד ועוזר לחזור לחיי השגרה

ר’ חזרה לפגוש את חברותיה ולהשתתף בחלק מהפעילויות.

יצאתי מהביקור עם חיוך ותחושה של משמעות- בדיוק בשביל זה קיים הדיור המוגן- להיות שם עבור הדייר, לא רק ברגעים הטובים שלו אלא גם ברגעי משבר, לתמוך, לעודד ולעזור לחזור לחיים. 

את המאמר כתבה:
דר’ אדווה צוק און
מומחית ברפואת המשפחה ובגריאטריה
רפואה אישית לקשיש ולמשפחתו