יום בחיי אסתר לוי
אסתר, שחיוך משוח על פניה באופן תדיר, היא אשה מרתקת לשבת איתה לשיחה. קורות חייה שזורים צלילים, תוים ומוזיקה, משפחה והרפתקאות.
אסתר, ילידת בלגיה, שעלתה לארץ בגיל 5, היתה מורה למוזיקה (למדה במחזור הראשון במדרשה למוזיקה) ואף שירתה במחזור הראשון של חיל הנשים בצה”ל.
- מדוע החלטת לעבור לדיור מוגן?
לאחר מות בעלה, שהרבה בנסיעות בעולם לרגל עבודתו, ומתנותיו מעטרות עד היום את סלונה, היא גרה לבדה במשך 7 שנים עד שהחליטה לעבור ל”גן בעיר”.
מה שדחף אותה לשינוי היה תהליך “פינוי בינוי” בבניין שבו גרה, וכשביקרה ב”גן בעיר” המקום מצא חן בעיניה וזה הפך להיות ביתה.
אסתר חובבת האנשים והשוקולד (אין, אין מצב לבוא לבקר אצלה ולא לצאת עם טבלית שוקולד חלב משובח) מתעמלת פעמיים בשבוע אצל מנחם, בחדר הכושר, קוראת, מקשיבה למוזיקה ויורדת מידי יום ללובי בשעות אחה”צ לקפה ועוגה בחברותא.
בשנים האחרונות את מקום התווים החליפו המילים:
אסתר שרואה הכל ושמה לב לפרטי פרטים מתרגמת את חוויותיה לבתי שיר מתוקים ומפולפלים, עוקצניים ומצחיקים, ואחד מתחביביה הוא לפנק את צוות הבית ודייריו בשירים אישיים.
יש שיר שהוקדש לאחיות, אחר לצביקה מהקפטריה, מנחם מאמן הכושר שלנו זכה אף הוא בצרור חרוזים, ואפילו ידידה הטוב (להגדרתה) – ההליכון – זכה לפזמון.
למשל:
יום יום מארבע עד שש
אני מתחילה להתלבש
בנחת ונועם, לא בהיסטריה
ויורדת לקפיטריה
עומדת בתור ומחכה
למי? כמובן לצביקה
והוא מגיע לדלפק
בחיוך מאופק
תמיד סבלני
לא עצבני
פורס את העוגות
דקות דקות
שואל: את רוצה קפה קר
או תה עם לימון וסוכר
ועוגת גבינה טעימה
או עוגת תפוחים חמימה?