חשיבותה של הקהילה בגיל השלישי

האדם הוא יצור חברתי, כך היה משחר ההיסטוריה האנושית ועד היום.
בעבר המאד רחוק, תנאי החיים חייבו את בני האדם להתאגד בשבטים על מנת לשרוד בעולם, היום הצורך האנושי בהשתייכות לקהילה נובע ממניעים אישיותיים ונפשיים יותר מאשר מהישרדות פיזית גרידא.
בעידן הנוכחי, אדם יכול לנהל את חייו כמעט מבלי לבוא במגע עם אחרים, ניתן לעבוד מהבית, להזמין משלוחי מזון ומוצרים הביתה ולרכוש כל מה שנחוץ לך אונליין או בעסקאות טלפוניות. 
יחד עם זאת, עדיין אנו כמהים לאינטראקציות חברתיות, לקשרים אנושיים  ולמפגשים פנים אל פנים עם בני אדם.
ללא מפגשים אלו, משהו חסר, משהו לא שלם בחיינו.
עבור בני הגיל השלישי, הבדידות היא אחד האתגרים הקשים איתם עליהם להתמודד. החיים בקהילה מאפשרים להפיג את הבדידות ולמלא את החלל שנפער בחיים עם אבדן קשרים חברתיים ישנים.

 

גורמים שונים לבדידות בגיל השלישי

הגורמים לבדידותם של בני הגיל השלישי מגוונים ונובעים ברובם מהשינויים באורחות החיים בעולמנו.
לכל אדם נסיבות חיים ייחודיות וכל סיפור של אדם הוא עולם ומלואו. מטבע הדברים, לא ניתן לכנס את כל המקרים לרשימה אחת.
כדי להבהיר את התמונה, נציין מספר מחוללי בדידות נפוצים:

  • התרחקות של בני המשפחה – אם בעבר בני משפחה התגוררו באותו כפר, באותה עיר, באותו מחוז, הרי שהיום ילדיהם של בני הגיל השלישי עשויים לגור בעיר אחרת, באזור אחר בארץ ואף במדינות ניכר.
    הריחוק מבני המשפחה מותיר את הקשיש בודד. גם אם הוא משוחח עם ילדיו בטלפון יום יום, אין בכך כדי להשתוות לעונג ולתחושת השייכות של מפגשים פנים אל פנים עם ילדים ונכדים. כאשר בן או בת הזוג נפטרים, הבדידות מחריפה אף יותר.
  • שינוי של הרגלים, יציאה לפנסיה – יציאה לפנסיה עשויה להוות פתח לעשייה והתחדשות, אולם במקרים רבים הפנסיונר נותר בתחושה של ריקנות.
    ההרגלים והדפוסים בהם פעל במשך עשרות שנות עבודה אינם נחוצים יותר, האנשים אותם היה פוגש מדי יום בעבודה נעלמים מחייו.
    תחושת הערך שהייתה לאדם כאשר עבד אובדת ועליו למצוא תכנים חדשים שיעניקו לחייו משמעות. ההסתגלות לאורח חיים חדש בגיל מבוגר מהווה אתגר שלא פשוט להתמודד אתו.
  • התדרדרות פיזית – עם הזקנה, התפקוד הפיזי מתדרדר, קשישים רבים סובלים ממחלות כרוניות, ואירועים כמו נפילות, שבץ או התקף לב מותירים את רישומם על יכולת התפקוד הפיזי.
    גם אדם בר מזל, שזוכה להגיע לגיל שיבה בבריאות טובה, יחווה באופן טבעי ירידה ביכולות הפיזיות שלו. ככל שהמצב הבריאותי והפיזי גרוע יותר, כך יחל הקשיש להימנע מיציאה מן הבית ויוותר בודד במרבית הזמן.
  • התדרדרות קוגניטיבית – אחד האויבים המרים של בני הגיל השלישי הוא דמנציה וירידה בכישורים קוגניטיביים. ככל שמצבו הקוגניטיבי של הקשיש גרוע יותר, כך יתכנס בתוך עצמו, ימנע ממפגשים חברתיים מבושה או חשש, ושוב הבדידות .
  • מעגל החברים מצטמצם – ככל שאדם מתבגר, מעגל החברים המוכר שלו מצטמצם, חלקם נפטרים, חלקם חולים, מוגבלים, או סובלים מדמנציה ואינם יכולים להגיע למפגשים חברתיים. כך, עם השנים, חיי החברה הולכים ודועכים.

 

תמונות מחיי היום יום של דיירי "גן בעיר" - ספורט, תרבות ופנאי, בתוך הבית, וגם בחוץ

חשיבותה של קהילה עבור האינדיבידואל

בנוסף לצורך בשייכות המקבל מענה באמצעות השתייכות לקהילה, מקומו של האדם בקהילה הוא חלק משמעותי מהדימוי העצמי ומתחושת הערך העצמי שלו.
התפקיד אותו אדם ממלא בקבוצה אליה הוא בוחר להשתייך מבטא את אופיו, את גישתו לחיים, את אמונותיו ואת דרכו לבטא את עצמו בעולם.
כשאדם מתנתק מהקהילה אליה השתייך, הוא מאבד חלק מהותי מההגדרה העצמית שלו.

הזדמנות חדשה

מעבר למקום כמו “גן בעיר” מאפשר לבני הגיל השלישי למלא מחדש את החלל החברתי והמחסור בחיי קהילה.
ב”גן בעיר” פוגשים בני הגיל השלישי אנשים רבים בני גילם, המגיעים מתרבויות ורקעים מגוונים. 
בתוך קהילת הדיור המוגן יכולים הדיירים לחבור אל אנשים המתאימים להם מבחינת רקע, תרבות, השכלה ותחומי עניין, ליצור חברויות חדשות ולגבש שיוך קהילתי חדש, כל אדם על פי אופיו והעדפותיו.
בנוסף, בדיור מוגן נהנים הדיירים מפעילויות וחוגים זמינים, בהם, לצד רכישת מיומנויות והנאה מהפעילות עצמה, הם פוגשים חברים חדשים.

המעבר לדיור מוגן מלווה פעמים רבות בחששות מובנים.
החשש לעזוב את הסביבה המוכרת, ההירתעות ממגורים במקום בו הזקנה , על כל פניה, נוכחת, והחשש מהקושי להסתגל למציאות חדשה.

לעומת חששות אלו עומדים היתרונות שמגורים בדיור מוגן מספקים לדיירים: הם בעלי תרומה ניכרת לאיכות החיים של הקשיש, לתחושת השייכות שלו וליכולת לשמור על קשרים חברתיים שיפיגו את הבדידות.

רבים מדיירי ודיירות גן בעיר חשו על בשרם את קשיי הבדידות והרגישו בעוצמה את החששות שמביא איתו רעיון השינוי.
אבל ברגע שהחליטו ועברו את משוכת הפחדים, גילו שהמעבר פתח בפניהם עולם חדש.
נכון, הדירה אולי קטנה יותר מהדירה שעזבו, ובוודאי שאין בה את כל הזכרונות המשותפים שנצברו במשך עשרות שנים – אבל החידוש מביא איתו הקלה.
את הרכוש שנצבר ואין בו צורך עוד ניתן למסור למשפחה, או למכור, את הזכרונות ממשיכים לנצור בלב ובאלבומי התמונות.

הקהילה שמונה כ-120 דיירים, היא קבוצה מחבקת ותומכת, מגוונת ורבת פנים.
כל אחד וכל אחת יכולים למצוא את קבוצת השייכות הנעימה והמתאימה ביותר.
גם הצוות עוזר לתהליך הזה בכל רובד אפשרי : קשר רציף עם המשפחה, עזרה פיזית מקטן ועד גדול, מענה בכל שעות היום, התעניינות וחיבוק חם.

כל אלו מקלים על הקליטה, מאפשרים לחיוך ולאופטימיות לחזור, ופתאום אנשים שנמצאים כאן רק חודשים ספורים – מרגישים כאילו שהם גרים פה כבר שנים.מקום

תמונות מחיי היום יום של דיירי "גן בעיר" - ספורט, תרבות ופנאי, בתוך הבית, וגם בחוץ

מאמרים קשורים

על קהילה צומחת – יצירת קשרים חברתיים במוסדות ןבתי דיור מוגן אפשר לקרוא כאן

על הבדידות בגיל השלישי ניתן לקרוא כאן

על תסמונת הקן המתרוקן ניתן לקרוא כאן