חשיבותה של הקהילה בגיל השלישי

הגורמים לבדידותם של בני הגיל השלישי מגוונים ונובעים ברובם מהשינויים באורחות החיים בעולמנו.
לכל אדם נסיבות חיים ייחודיות וכל סיפור של אדם הוא עולם ומלואו. מטבע הדברים, לא ניתן לכנס את כל המקרים לרשימה אחת.
כדי להבהיר את התמונה, נציין מספר מחוללי בדידות נפוצים:

• התרחקות של בני המשפחה – אם בעבר בני משפחה התגוררו באותו כפר, באותה עיר, באותו מחוז, הרי שהיום ילדיהם של בני הגיל השלישי עשויים לגור בעיר אחרת, באזור אחר בארץ ואף במדינות ניכר.
  הריחוק מבני המשפחה מותיר את הקשיש בודד. גם אם הוא משוחח עם ילדיו בטלפון יום יום, אין בכך כדי להשתוות לעונג ולתחושת השייכות של מפגשים פנים אל פנים עם ילדים ונכדים. כאשר בן או בת הזוג נפטרים, הבדידות מחריפה אף יותר.
• שינוי של הרגלים, יציאה לפנסיה – יציאה לפנסיה עשויה להוות פתח לעשייה והתחדשות, אולם במקרים רבים הפנסיונר נותר בתחושה של ריקנות.
  ההרגלים והדפוסים בהם פעל במשך עשרות שנות עבודה אינם נחוצים יותר, האנשים אותם היה פוגש מדי יום בעבודה נעלמים מחייו.
  תחושת הערך שהייתה לאדם כאשר עבד אובדת ועליו למצוא תכנים חדשים שיעניקו לחייו משמעות. ההסתגלות לאורח חיים חדש בגיל מבוגר מהווה אתגר שלא פשוט להתמודד אתו.
• התדרדרות פיזית – עם הזקנה, התפקוד הפיזי מתדרדר, קשישים רבים סובלים ממחלות כרוניות, ואירועים כמו נפילות, שבץ או התקף לב מותירים את רישומם על יכולת התפקוד הפיזי.
  גם אדם בר מזל, שזוכה להגיע לגיל שיבה בבריאות טובה, יחווה באופן טבעי ירידה ביכולות הפיזיות שלו. ככל שהמצב הבריאותי והפיזי גרוע יותר, כך יחל הקשיש להימנע מיציאה מן הבית ויוותר בודד במרבית הזמן.
• התדרדרות קוגניטיבית – אחד האויבים המרים של בני הגיל השלישי הוא דמנציה וירידה בכישורים קוגניטיביים. ככל שמצבו הקוגניטיבי של הקשיש גרוע יותר, כך יתכנס בתוך עצמו, ימנע ממפגשים חברתיים מבושה או חשש, ושוב הבדידות .
• מעגל החברים מצטמצם – ככל שאדם מתבגר, מעגל החברים המוכר שלו מצטמצם, חלקם נפטרים, חלקם חולים, מוגבלים, או סובלים מדמנציה ואינם יכולים להגיע למפגשים חברתיים. כך, עם השנים, חיי החברה הולכים ודועכים.