לפי תפיסת עולמי, לכל אחד ואחת מאיתנו שני בתים.

הבית החיצוני, בו אנו מתגוררים ושהנראות שלו משקפת את טעמנו האישי, יכולותינו וצרכינו. מקביל אליו קיים הבית הפנימי שלנו, המושפע רגשית מהשינויים שאנו עוברים.

עכשיו מגיע זמן שינוי, והפעם מעבר לדיור מוגן. גם שינוי מקום המגורים היום, בדיוק כמו אלה שקדמו לו, מלווה בהתרגשות, חששות ותחושת התחדשות. המעבר הנוכחי מבקש מאיתנו תשומת לב, התארגנות וחשיבה מדויקים.

חלק חשוב ומשמעותי מתקופת המעבר, הוא תהליך הפרידה.

ריגשית אנחנו נפרדים מתקופה ומקבלים את פניה של תקופה חדשה. נפרדים מהמוכר לקראת ההיכרות עם הקהילה שתקיף אותנו ומקום המגורים העונה על צרכנו כיום. אנחנו נפרדים מחלק מהחפצים שהקיפו אותנו כול חיינו, ומתחדשים בחפצים המתאימים למקום המגורים החדש.

אני רואה בתהליך הזה הזדמנות פז של ממש, הזדמנות המאפשרת לנו לבדוק מה באמת אנחנו צריכים או רוצים בחיינו, ולשחרר באהבה את המיותר.

ספרים מאובקים ששנים לא נגענו בהם, רהיטים מיותרים, כלי מטבח, בגדים ועוד ועוד. כל כך הרבה צברנו עם השנים, האם באמת יש לנו צורך בכול החפצים האלה? אולי ניתן יהיה להעביר אותם הלאה, ולאפשר לאנשים אחרים להנות מהם? עכשיו הגיעה ההזדמנות להתרענן, לעבור על כול החפצים שמקיפים אותנו, לבחור ולהשאיר רק את אלה שאנחנו באמת אוהבים וצריכים. מאוד ממליצה גם בתהליך הזה להשאיר איתנו את הצילומים, המכתבים והמזכרות הקטנות שאנחנו קשורים אליהן. אלה חפצים משמעותיים עבורנו, מסמלים ומזכירים מי אנחנו והם ימשיכו ללוות אותנו גם בעתיד.

לפרק החיים שמתחיל עכשיו, נגיע מוקפים רק במדויק לנו, ללא “משקל עודף”. הדבר מזכיר לי תמיד את מנהג ה”תשליך” היהודי. אנחנו משליכים את המיותר לנו בחיים ונשארים נקיים וקלים, ללא המיותר והמכביד מבחינה פיזית ורגשית.