להקדיש חצי מטבע לפרח - תחביבים והעשרה בגיל השלישי

פתגם יפני אומר- “לו היה לי מטבע ין אחד בלבד. הייתי קונה בחציו אורז- כדי שיהיה לי ממה לחיות, בחציו השני -פרח כדי שיהיה לי עבור מה לחיות”.

לאחר שנים – העדיפויות משתנות

שלש שאלות מרכזיות מלוות את האדם ומנווטות  את חייו לאורך כל שנותיו.

ה”מה ”  ה”איך” וה”למה“.    בנוסף מתמרן האדם תמיד בין הצורך הקיומי והמעשי לבין הצרכים הרגשיים , הרוחניים  הנפשיים שלו.

במשך שנים רבות אנו נותנים עדיפות גבוהה לשאלות העוסקות ב”מה לעשות” ו”איך לעשות זאת נכון”- כדי לספק את צרכי הפרנסה. במקביל  אנו מוצאים סיפוק ומשמעות בתחום עיסוקנו המקצועי, ובתחושת התרומה והנחיצות  לחברה בתוכה אנו חיים.  
מבין כשרונותינו, נטיותינו ויכולותינו אנו מפתחים בדרך כלל את אלו שמשמעותיים לתחום עיסוקנו המקצועי, או אלו  שהוסללנו מגיל צעיר לפתח אותם. יש בכך הגיון ואף תרומה ליכולתנו להתמקצע ,לפרנס ולחיות חיים יציבים ומבוססים.
אולם משמעות הדבר היא, כי ישנם כשרונות ויכולות, שנזנחו או לא טופחו  ולא באו לידי ביטוי ממצה בחיינו  לאורך השנים.

הגיל השלישי עם כל מה שהוא מביא איתו, פותח פתח לאדם לתת מקום על בימת חייו לכישרונות, לנטיות ולמאווים שנזנחו  לאורך השנים, לאפשר לעצמו  העשרה, פיתוח יכולות ומימוש כוחות היצירה שבו. 
המרוץ אחר פרנסה נרגע, הילדים בדרך כלל כבר אנשים בוגרים העומדים על רגליהם, המערכת מצמצמת את שעות עבודתו או מוציאה אותו לפנסיה, הכוחות הפיזיים במקרים רבים דורשים ממנו האטה ולעיתים משהו פנימי גם כן מבקש האטה ושינוי כיוון גם ללא קשר לכוחות  הפיזיים.

השינוי הזה אינו תמיד קל. יש לנו נטיה לסרב לקבל את העובדה, שאיננו נחוצים עוד במקומות העבודה או בחיי ילדינו
באינטנסיביות ובאופן  אליו היינו רגילים.  גישה כזו מביאה איתה תסכול, מרירות ועצבות ומחלישה את האדם. לעומת זאת

אם נראה בשינוי הזה פתח להזדמנויות חדשות, אם נזהה בפנאי שנוצר משאב שניתן למלאו בתכנים ובפעילויות חדשות, אם נמצא בעצמאות ילדינו אות לכך, שאנו יכולים  להשקיע את הזמן והמשאבים בפיתוח עצמנו לכיוונים שייטיבו עמנו – נרוויח שנים של עניין ועושר, של מימוש וביטוי עצמי, של סיפוק והתפתחות, בסופו של דבר- של בריאות נפשית וחיים מלאים.

כמו כל דבר האפשרות הזו מעלה גם חששות וקשיים, אך כמו בכל דבר יש להעמיד את את הרווח מול הקושי, אם הרווח גדול מהקושי אזי בוודאי שהמאמץ כדאי.

מספר היבטים חיוביים לעיסוק יצירתי בגיל השלישי.

התחדשות

פרופסור רות בן ישראל היתה משפטנית בכירה במשך שנים ואף כלת ישראל בתחום המשפטים. בהגיעה לגיל 75 החליטה
לעשות שינוי דרמטי בחייה. היא עזבה לחלוטין את תחום המשפט והחלה לעסוק בציור ממוחשב של סיפורי המקרא וכך כתבה באתר האינטרנט שלה:
“בשנת 2005 מלאו לי, כאמור, שבעים וארבע שנים. חשבתי כי קיימת הסתברות לכך שעוד יעמדו לרשותי עשר עד עשרים שנות פעילות. חשתי שאינני מסוגלת להמשיך ולעסוק עוד עשר עד עשרים שנה במה שעסקתי עד כה. הרגשתי צורך עז להתחדש, להתרענן ולהגשים את עצמי בדרך חדשה ושונה. על כן החלטתי לבצע הסבה מקצועית ולפתוח דף חדש בחיי.”

בכולנו צדדים שונים. כישרונות חבויים שלא הבאנו לידי ביטוי בעבר, או שזנחנו בשלב מסוים. הבחירה ברכישת תחום עניין חדש, אומנותי, יצירתי או עיוני, מאפשרת לנו לפגוש בתוכנו צדדים שהיו רדומים או חבויים.
 נותנת מקום לעצב את עצמנו מחדש בהקשרים מסוימים , למרות גילנו המתקדם, ומאפשרת לנו לגלות יכולות וכשרונות שלא באו לידי ביטוי.
בנוסף הלימוד החדש, תחומי העניין החדשים עם כל הסקרנות שהם מעוררים- מהווים תרופה נפלאה לחשש הגדול  משגרה, שבה יום דומה למשנהו והכל כבר ידוע.

מובן מאליו שכל אלו מעוררים תחושה של התחלה חדשה, של תקווה ושל התרעננות, ממש כפי שכתבה רות בן ישראל.

תחושת סיפוק

בנוסף לתחושת ההתחדשות וההתרעננות, הרי שהלמידה של תחום עיסוק חדש, או החזרה לתחביב שננטש, טומנים בחובם תחושת סיפוק, תחושת מסוגלות ערך. שכן בכל למידה עקבית , ככל שחולף הזמן היכולת משתפרת הרמה עולה והתוצאות משתבחות.

פיתוח היצירתיות

העיסוק בתחביב חדש השונה מתחומי העיסוק בהם נגענו לאורך השנים, פוגשת בתוכנו מקומות אחרים, מגלה יכולות שלא באו לידי ביטוי בעבר, ומאתגרת אותנו לדפוסי חשיבה ותפקוד אחרים. כל אלו מעוררים את היצירתיות. דפוסי החשיבה מתרחבים, ובמקרה שמדובר בתחביבים אמנותיים הרגישות החושית והאמנותית מתפתחת.

לא פעם מגיעים לסדנאות כתיבה,למשל, אנשים שעסקו כל ימיהם בכתיבה אך לא בכתיבה יצירתית. חלקם עסקו בכתיבה אקדמאית, בכתיבה עיתונאית, בכתיבת דוחו”ת. כשהגיעו לסדנא התקשו מאד לשנות את דפוסי החשיבה המדויקת וסגנון הכתיבה, אך ככל שאיתגרו את עצמם,  הפכה כתיבתם אותנטית עשירה ויצירתית. השפה הפכה ציורית והרעיונות נבעו בקצב גובר.

הנאה פשוטה

החוגים ופעילויות ההעשרה מפגישים אותנו לעיתים עם חוויה פשוטה של הנאה ושחרור. גם אם לא התברכנו בכישרון מיוחד. נוכל להנות מחוג ריקוד, צילום או ציור בעזרת הדרכה מקצועית ומסגרת נעימה.
לאחר עשרות שנים של עול ומחויבות. של צורך להיות מחושבים ,רציונליים ותכליתיים הגיעה העת לאפשר לעצמנו את ההנאה הפשוטה שביצירה, שבתנועה, שבהתנסות בתחומים שונים ללא מחויבות להצטיינות או מקצועיות. יש בכך משהו משחרר, משמח ומעשיר כל כך.

חוויה מתקנת

לא אחת קורה, שאדם עזב תחום עניין בגלל התנסות לא טובה או תגובה ביקורתית בעבר, אפילו בעבר הרחוק מאד..
“בהיותי בכיתה ז” ספרה לי חברה שנרשמה לקורס ציור בגיל 67, “העיר לי המורה שהציור שלי ילדותי, ומאז ועד היום לא אפשרתי לעצמי לצייר שום דבר “.
“מאז כיתה ב'”, סיפרה לי אחת המשתתפות בסדנת כתיבה “כשהמורה לא האמין שהחיבור שהגשתי הוא מעשה ידי,
 אני לא מעיזה לכתוב שום דבר יצירתי או אישי. העלבון והפחד מתגובה צרובים בי. חשבתי שאולי הגיע הזמן למצוא מסגרת ולשוב לכתיבה.”
 אותה משתתפת שהתברכה בכתיבה נפלאה כתבה במסגרת הסדנא ספורים מרגשים בשפה איכותית ומושכת. כשהתנדבה בבית ספר יסודי קראה בפני התלמידים סיפור שכתבה מבלי לגלות להם שהוא פרי עטה. כשהבינו התלמידים שהסיפור פרי עטה, נעמדו על רגליהם ומחאו לה כפיים”. 60  שנה אחרי שנעל  בפניה אותו מורה את השער לכתיבה, נפתח שוב השער לרווחה.


מחיר מול רווח

1. עם כל הטוב שהצגתי פה, יש הנרתעים מפני ההשתתפות בחוגים או פעילויות העשרה, ומפני ההעזה להיכנס לתחומי עניין חדשים.  פרופ’ רות בן ישראל עצמה כתבה בהמשך המאמר ממנו ציטטתי ,כי לא היה פשוט השינוי ממעמד של פרופסור וראש חוג בתחומה, למעמד של מתלמד מתחיל בתחביב החדש. לא היה פשוט לשבת עם תלמידים בני גילם של נכדיה.
וכל זאת , היא מספרת, כי כששקלה את המחיר הזה של אי הנעימות לעומת הרווחים שהיא עתידה לקבל לא היה לה ספק שעליה לעשות זאת.
והקושי של שינוי סטטוס בעיני אחרים ובעיני עצמך, אינו הקושי היחיד.

2. יש המתקשים לשחרר את הדימוי שלהם על עצמם, ולאפשר לעצמם ללמוד תחומים שונים באופיים מתחומי העיסוק הקודמים. אדם שעסק במקצוע מאד ריאלי ‘מתימטי’ מחושב, יידרש לשנות את צורת ההסתכלות שלו ולסגל דפוסים משוחררים הפונים אל הרגש, החוויה והיצירתיות אם ירצה ללמוד ציור או פיסול.

3. לעיתים יש קשיים פיזיים עקב יכולות שירדו. הראיה, כושר התנועה, הזריזות, השמיעה. קשיים אלו לא צריכים לעצור אותנו מלהעז ולהתנסות. נוכל למצוא דרכי התמודדות שיאפשרו לנו להנות מתחומי עניין במסגרת המגבלות שנוספו עם השנים.

אפשרי גם אם קשה

ארתור רובינשטיין הפסנתרן הדגול המשיך לנגן מול אולמות מלאים גם בגיל 91. אך גם הוא לא היה פטור מההתמודדויות שהזכרתי פה, למרות שהוא עסק באמנות המוכרת לו מזה שנים שהיא תחום אומנותו. זריזות אצבעותיו ירדה, וגם יכולתו ללמוד ולזכור עוד ועוד יצירות.
הוא  הזכיר 3 עקרונות שאיפשרו לו להמשיך לעסוק בנגינה ולמלא אולמות:
בחירה – הפחתת מספר היצירות שהוא מנגן. בחירת אלו שהעדיף על פני אחרות.
מיצוי – השקעה מירבית להגעה להישגים, כלומר אימונים רבים יותר ממה שנזקק להם בעבר.
פיצוי – כשהאמצעים שהיו לרשותו נחלשים, עליו לחפש אמצעים אחרים. במילים אחרות, את הזריזות שאפיינה אותו בצעירותו הוא החליף בנגינה איטית יותר אך עמוקה ומודגשת.
העקרונות שנכונים עבור רב אומן מופלא כמותו, נכונים לכל אחד מאיתנו, כשעבורנו המשימה אפילו פשוטה יותר, שכן עבור רובנו, לא מדובר במקצוע או בציפיה להגיע לרמה בינלאומית.

אמתחת מלאה כל טוב

לא ניתן לסיים את הכתבה הזאת מבלי להתייחס לארגז הכלים המלא כל טוב, שבני הגיל השלישי נושאים איתם.
בזמן התלבטות או קושי, בשעה שחולשותינו צפות למול עינינו או מושכות אותנו לוותר על ההנאה שברכישת תחביבים או השתתפות בפעילויות תרבות, כדאי שנזכיר לעצמנו, שעם כל הירידה בתפקודים שונים עומדים לרשותנו כלים משמעותיים להצלחה.
אנו נושאים עמנו אוצר שלם של חוויות והתנסויות,  יש לרשותנו פנאי ופניות, הגיל לימד אותנו את מקומם של סבלנות ואורך רוח, ולאורך השנים צברנו לעצמנו הצלחות מוכחות ולמידה בתחומים שונים.

ראוי שנזכיר לעצמנו את כל אלו, ואת העובדה שכל יום הוא חיים שלמים שכדאי למלא בחוויות, ביצירה ובשמחה פשוטה.

את המאמר כתבה טל שרת, בוגרת מכון אדלר בהנחיית קבוצות גיל שלישי.
מנחה סדנאות כתיבה לגיל השלישי.
מלווה תהליכי יצירה
בעלת האתר בין השורות הכתובות

כדאי לך עוד לקרוא

תוכנית ארועי חודש אפריל 2022

לוח אירועי אפריל 2022

יום המעשים הטובים

יום המעשים הטובים ביום ג 29/3/22 אירחנו, לרגל יום המעשים הטובים, את שבט עלית של...

ביקור מיוחד בספארי

ביקור בספארי  6/3/22 ניצלנו יום שמש נעים ולא קר מדי ויצאנו לסיור מיוחד בספארי

דליק ווליניץ מראיין גן בעיר

דליק וליניץ מראיין את חיה גולן מנהלת השיווק של "גן בעיר" ברדיו תל אביב 102...

בדיור המוגן “גן בעיר” הדיירים לא מוותרים על אימון כושר – ויש להם על מי לסמוך

בדיור המוגן "גן בעיר" הדיירים לא מוותרים על אימון כושר – ויש להם על מי...

בואו נהיה בקשר