פסח, עצמאות וחירות
כבכל שנה, האביב צובע את הארץ בפריחות מרהיבות, ממלא את האוויר ניחוחות משיבי נפש ומפזר רוחות של חופש, שינוי וצמיחה.
חג הפסח ויום העצמאות, אשר גם הם חלק מהאביב המגיע אלינו במועדו, מוסיפים לעונה התוססת תכנים כמו יציאה מעבדות לחירות ולחימה למען שחרור ועצמאות.
כיצד חווים את התקופה מי שנמצאים פה מימי הקמת המדינה ומה מסמלת התקופה עבורם? זיכרונותיהם של כמה מדיירי גן בעיר שחלקו עמנו את חוויותיהם נותנים מענה לשאלות אלו. הזיכרונות האישיים שחלקו עמנו הדיירים מתלכדים לפסיפס המציג תמונה ססגונית של החיים בישראל מתקופת הקמת המדינה ועד היום.
יהודית גבאי – חומה ומגדל, ליל סדר צבאי בעת מלחמה, ריקודים ושמחה לצד סכנה מכיוון המנדט הבריטי עם הקמת המדינה
מה הסדר הראשון שאת זוכרת?
הסדר הראשון שאני זוכרת התקיים בבית יוסף, ישוב חומה ומגדל בעמק בית שאן, על גבול הירדן. אני זוכרת שבני משפחה הגיעו מתל אביב וחיפה לחגוג אתנו את הסדר.
איזה סדר מיוחד זכור לך?
זכור לי סדר מאוד מיוחד שחגגתי כששירתתי בצבא. הייתי חיילת בגולני, זה היה אחרי מבצע קדש. היחידה שי הייתה ממוקמת ליד ניר עם, על גבול רצועת עזה ולמרות שהיינו במצב מלחמתי, התאספנו וחגגנו סדר כהלכתו. זה היה ליל סדר מרגש.
סדר מיוחד נוסף שזכור לי התקיים בסין, במהלך טיול. היינו קבוצה של מטיילים והתארגנו מראש, כל אחד הביא במזוודתו משהו לסדר. היו לנו מצות, חרוסת והגדות והסינים סיפקו לנו את האוכל.
היכן היית כאשר הכריזו על הקמת מדינת ישראל?
בכט’ בנובמבר 1947, כאשר הצביעו באו”ם על תכנית החלוקה שהיוותה מבחינתנו החלטה על הקמת המדינה, הייתי בכפר גדעון. אני זוכרת שרקדנו ושמחנו. באותה תקופה היו משכנים את הילדים והנשים בבית אחד בכל פעם, כדי להגן עלינו מפני התקפות.
דבר נוסף שזכור לי מאותה תקופה הוא השבת השחורה, בה הבריטים ערכו מבצע ארצי לתפיסת נשק ומנהיגי תנועות התנגדות ביישוב היהודי ברחבי הארץ. אנחנו התגוררנו בכפר גדעון, ליד עפולה. אני זוכרת שאמי אמרה לי “בואי תשכבי על ידי במיטה” ואז נכנסו הבריטים עם כידונים שלופים וחיפשו בכל הבית אחר נשק. החיילים הבריטים לא חיפשו נשק בתוך המיטה בה היינו אני ואמי ובדיעבד הסתבר לי שמתחתינו היה סליק ענק של נשק, כיוון שאבי, בנוסף להיותו חקלאי, היה גם קב”ט של היישוב.
האם יש משהו נוסף שקשור לפסח ועצמאות שברצונך לומר?
אני זוכרת שבמשך שנים רבות לא החמצנו את המפגן של יום העצמאות. היינו מוכנים לעמוד שעות כדי לראות את המופעים. המפגן האחרון התקיים אחרי מלחמת ששת הימים. פעם קצת התגעגעתי למפגנים, אך היום כבר אין צורך בהם, מדינת ישראל כבר לא צריכה להפגין את הכוח שלה כמו בעבר, העצמה שלנו מוכרת וידועה.
יורם ניב – ליל סדר בתל אביב, ריקודים בכיכר מוגרבי ופריחות הדרים
מה הסדר הראשון שאתה זוכר?
הסדר הראשון שאני זוכר התקיים בבית סבתא שלי ברחוב פרישמן בתל אביב. זה היה בית מסורתי, סבא וסבתא שמרו על כשרות, למרות שלא היו דתיים. אני זוכר שסבתא הייתה קונה דגים חיים כדי להכין “גפילטע פיש”, והייתה שמה את הדגים באמבטיה.
איזה סדר מיוחד זכור לך?
אני לא זוכר סדר מסוים שהיה מיוחד או יוצא דופן. אחרי שסבא וסבתא נפטרו, היינו חוגגים אצל אחת הדודות, למרות שהיינו חילוניים, הקפדנו לקרוא את ההגדה. אנחנו שומרים על מסורת זו עד היום.
היכן היית בעת ההכרזה על הקמת המדינה?
אני נולדתי במושבה מגדיאל, שם הייתי כשהצביעו באו”ם על תכנית החלוקה ועל הקמת מדינה ליהודים בישראל. מגדיאל, שהיא היום שכונה של הוד השרון הייתה שכונה נידחת, ללא חשמל וללא כביש, עם שירותים בחצר, המשותפים לשתי משפחות. את רוב המזון שלנו גידלנו בחצר, זה כלל ירקות, פירות וחיות. החלבן היה מביא חלב בכל בוקר וערבי היה מוכר ירקות וקרח. אני זוכר שהיינו מלקקים את נטיפי הקרח שהיו ניתזים מן הבלוקים שמוכר הקרח חתך על מנת שיתאימו לגודלו של המקרר.
בשכונה היה רדיו אחד, סביבו התאספו כולם לשמוע את ההכרזה באו”ם. לאחר ההכרזה יצאנו לתל אביב לרקוד ברחבה בכיכר מוגרבי, רקדנו כל הלילה.
בשבת השחורה הייתי עם אבא שלי במכוורת שלנו באזור נהלל ונתקענו, כיוון שבגלל העוצר לא ניתן היה לנסוע ברכב, אלא רק ברכבת. זה היה יומיים לפני יום הולדת 9 שלי ובדרך חזרה הביתה הלכתי לאיבוד ברכבת. בתחנת הרכבת היו מלא אנשים, אבי הלך לקנות כרטיסים וביקש שאחכה לו. חיכיתי וחיכיתי ומשלא חזר התחלתי לחפש אותו ולא מצאתי. רצתי מהתחנה המזרחית של רכבת חיפה אל התחנה הבאה, מרחק של 3 קילומטר, כיוון שאמרו לי שמשם יוצאת הרכבת לתל אביב. כשהגעתי, אמרו לי לחזור בחזרה, שוב רצתי לתחנה הראשונה ורק אז מצאתי את אבי. זו הייתה חוויה מטלטלת וטראומטית.
משהו נוסף שחשוב לך להוסיף?
בתור דבוראי, וגם בתור מי שגדל באזור המרכז, אני זוכר את הריחות הנפלאים של פריחת ההדרים שהיו אופפים את האזור בו הייתי גר. האזור היה מלא בפרדסים שפריחתם המשכרת, שאורכת כחודש, הייתה משהו מאוד מיוחד שתמיד חזר בתקופה של פסח ויום העצמאות. היום הפרדסים האלו נעקרו, נשארו רק עצים בודדים בבתים פרטיים. הריחות האלו מסמלים עבורי את האביב, הפריחה, האופטימיות והירוק.
מתוקה שליו - סדר כהלכתו בירושלים ותפילה לשלום ואחדות
מה הסדר הראשון שזכור לך?
אני באה מבית דתי בירושלים, היינו חוגגים סדר כהלכתו. היינו למעלה מעשרים וחמישה איש בסדר והיינו קוראים את ההגדה מהתחלה ועד הסוף. אימא שלי הייתה מכינה את כל האוכל לסדר בעצמה.
איזה סדר מיוחד את זוכרת?
אני זוכרת במיוחד את לילות הסדר שהיינו חוגגים בבית הוריי. במהלך השנים, הסדר קצת התדלדל. דבר שזכור לי במיוחד הוא שהיינו לוקחים בצל ירוק ומצליפים זה בזה.
היכן היית כשהכריזו על הקמת המדינה?
בזמן ההכרזה על הקמת המדינה הייתי בת שנה, אין לי זיכרונות מתקופה זו.
האם יש משהו נוסף שחשוב לך לומר בנושא פסח ועצמאות?
לאור המצב בו החברה הישראלית מצויה בימים אלו, יש לי בקשה מיוחדת שיהיה שלום, שבין האנשים ישרו אהבה, הבנה ואחדות, שנעשה דברים טובים ושנתנדב מכל הנשמה.
נחום אשל – סדר משפחתי רב משתתפים, ריקודים בכיכר רחביה לאחר ההצבעה באו''ם ותקווה לחזר לשגרה של ימים טובים יותר בינינו
מה הסדר הראשון שאתה זוכר?
אני חש שהזיכרון הוא מושג מתעתע, לא תמיד ברור לי מה היה באמת ומה הוא פרי הדמיון. לגבי ליל הסדר, אני זוכר קטעים נפרדים, כמו למשל, את הספסל שהיינו יושבים עליו. הסדר נערך בבית שלנו, שהיה דירת 3 חדרים בירושלים, סבתא גרה אתנו והדודים הגיעו גם הם כדי שנוכל לחגוג כל המשפחה יחד. היינו משפחה גדולה והילדים ישבו על ספסלים. לכל אחד הייתה הגדה, יש לי עדיין את אותה הגדה מאז.
איזה סדר מיוחד אתה זוכר?
אני לא זוכר איזה ליל סדר מיוחד או יוצא דופן.
היכן היית בזמן שהצביעו באו”ם על תכנית החלוקה?
הייתי בבית, היה לנו רדיו ושמענו את ספירת הקולות. כשהסתיימה ההצבעה ונספרו הקולות, רצנו לכיכר מרחביה, מכוניות צפרו, אנשים רקדו והייתה התרגשות גדולה.
האם יש משהו נוסף שחשוב לך לומר לקראת הפסח ויום העצמאות השנה?
התקופה הנוכחית היא הגרועה ביותר שהייתה לנו בחיים הציבוריים. חוסר האחדות, השנאה והקיטוב מטרידים, מפתיעים ומרגיזים. כאיש אופטימי, אני מקווה שבעזרת רצון טוב מכל הצדדים, ניתן יהיה להגיע להסכמות שיחזירו אותנו לשגרה רגועה.
עצמאות, חירות ותקווה
זיכרונותיהם של יהודית, יורם, מתוקה ונחום פורשים מארג של חוויות ורגשות המאפשרים הצצה אל תקופת הקמת המדינה, אל התמהיל של שמחה, תקווה ומאבק המהווה חלק בלתי נפרד מסיפורה של מדינת ישראל.
לכל אחד זיכרונות בעלי טעם וצבע ייחודיים והסיפורים לוקחים אותנו כבמכונת זמן אל ימים רחוקים שעיצבו את חיי כולנו.
המשותף לכולם הוא אהבה למדינה ולעם השוכן בה, ותקווה ואופטימיות לגבי עתידה. חירות ועצמאות כרוכות פעמים רבות במאבק, ללא אהבה, אופטימיות ותקווה, קשה להיאבק ולהצליח.
ואולי זה עצם העניין – למלא את הלב והנפש בתקווה ואופטימיות ומתוכם לשאוב את הכוח להמשיך להיאבק למען חירות ועצמאות, ולא לשכוח ליהנות מפלאי הטבע כמו מרבדי הפרחים וניחוחות ההדרים המופיעים מחדש בכל שנה באביב.