ספרי קצת על עצמך, איך הגעת לעולם ההדרכה?

גדלתי בבית ציוני ושורשי והייתי ילדת צופים ברמת גן. כבר אחרי הצבא היה לי ברור שאני רוצה ללכת לכיוון של אהבת הארץ וידיעת הארץ. בהמשך למדתי לימודי ארץ ישראל והפכתי למורת דרך מוסמכת.
תמיד אהבתי לגלות מקומות, להכיר את הסיפורים שמאחוריהם ולחבר אליהם אנשים.
אני מאוד אוהבת את המפגש האנושי. הרבה פעמים אנשים לא מכירים את הסיפורים
הנפלאים שנמצאים ממש לידם, והמפגש עם העיניים הבורקות שלהם כשהם מגלים משהו חדש מרגש אותי בכל פעם מחדש.
יש משהו מיוחד ברגע שבו אדם מגלה פתאום סיפור של מקום שהוא חשב שהוא כבר מכיר.
למה דווקא תל אביב־יפו?
בהתחלה בכלל הייתי ברמת גן, ותל אביב לא הייתה אהבה ממבט ראשון. אבל מהר מאוד גיליתי את הסיפור המופלא שלה, סיפור שאנשים רבים פשוט לא מכירים.
בעיניי זה סיפור ציוני נפלא, שמגלם הרבה מהדברים שיהודים חלמו עליהם פעם: תרבות,
דמוקרטיה, יצירה וחיים עירוניים חדשים.
ככל שלמדתי והכרתי את תל אביב יותר, התאהבתי בה. זו הייתה אהבה ממבט שני, ומאז אני מרגישה שזו גם שליחות עבורי להציג את הסיפור שלה לאחרים.
אני שומעת לא מעט אנשים שאומרים שהם לא אוהבים את תל אביב, שהיא המונית או עמוסה, ולעיתים זה מגיע מסטריאוטיפים או פשוט מחוסר היכרות. אני אוהבת להראות להם
צדדים אחרים של העיר וסיפורים שהם לא הכירו.

אחרי כל כך הרבה שנים בעיר, את עדיין מגלה בה דברים חדשים?

כל הזמן. אני ממשיכה להסתובב בעיר וגם ליצור סיורים חדשים.

לפני 7 באוקטובר יצרתי סיור שעסק בזיכרון לאומי, עירוני ואישי במרחב התל אביבי. עברנו
בין נקודות זיכרון, שירים, בתי קפה ומקומות שמחזיקים בתוכם סיפורים.
לפני כמה חודשים שיניתי את הדגש של הסיור והוא הפך לסיור שעוסק בשקט עירוני, בחיפוש אחר השקט בתוך הסערה של העיר. אנחנו מגלים פינות סמויות ומספרים את
הסיפורים שלהן. גם הזיכרון עדיין משתלב בסיור, אבל הדגש הוא על השקט.
הרעיון לסיור חדש נולד הרבה פעמים מתוך שוטטות בעיר. אני מסתובבת כל הזמן, ופתאום
נופל לי אסימון שיש פינה או סיפור שאנשים פשוט חייבים להכיר. משם מתחיל להיבנות הסיור.
גם נסיעות למקומות אחרים נותנות לי השראה לרעיונות חדשים. מבחינתי העיר היא המוזה
שלי.
בקיץ, למשל, אני גם יוצרת סיורים שמתאימים לשעות אחרות, כמו סיורי זריחה או סיורי ערב.

מה הופך בעינייך סיור טוב לחוויה שאנשים זוכרים?

הגילוי. חשוב לי שתהיה בסיור התרגשות, הפתעה ורגע שבו מגלים משהו חדש.
בסופו של דבר הכול מתחבר לסיפור. אני אוהבת לקחת את הדברים המעניינים שנמצאים
בכל מקום ולשזור אותם יחד לסיפור שיכול לגעת באנשים.

יש מקום בתל אביב־יפו שאת אף פעם לא מתעייפת ממנו?

אני אוהבת הרבה מקומות בעיר, אבל יש משהו מיוחד בכיכר הבימה.
יש בה הכול: בתי קפה, הכיכר עצמה, התרבות התל אביבית וגן השקמים מאחור. יוצאות ממנה שדרות לכל כיוון, והיא מייצגת בעיניי גם את תכנית האב של תל אביב.
יש בה גם את התכנון של דני קרוון, שעיצב את הכיכר עם הגינה השקועה. יש שם המון סמלים ומשמעות, ואנשים חולפים על פניהם הרבה פעמים בלי להכיר את הסיפורים שמאחוריהם.
אני אוהבת לשבת שם ולהסתכל על האנשים: אלה שנכנסים לתיאטרון ולהיכל התרבות ולצדם אלה שהולכים בכפכפים. בעיניי זה הלב של תל אביב, ממש התמצית התל אביבית.
מה בדרך כלל הכי מפתיע אנשים שחושבים שהם כבר מכירים את תל אביב?
אנשים אומרים לי הרבה פעמים שהם גרים בעיר ולא באמת מכירים אותה.
לפעמים יש גם גישה שלילית כלפי תל אביב שנובעת פשוט מחוסר היכרות וחוסר הבנה.
כשמתחילים לגלות את הסיפורים של העיר, נקודת המבט משתנה.