לא שמים קצוץ
ראיון עם דבי פרפורי, ספרית “גן בעיר”
הגיל השלישי מביא איתו שינויים רבים, ביניהם גם שינויים פיזיים והורמונליים הקשורים לשיער שלנו. השיעור משתנה, הופך דליל, דקיק ולעתים יש גם נשירה.
מזל שיש לנו את דבי פרפורי, אחראית על המספרה וספרית מקצועית ב”גן בעיר”, שתספר לנו על החוויה שלה על טיפוח השיער גם בגיל זה.
היי דבי! נעים להכיר, ספרי לנו קצת על עצמך 
נעים לי מאוד, אני ספרית כבר 35 שנים, בת 58 כיום, ומאז ומתמיד היה לי חיבור מיוחד לאנשים מבוגרים.
באמת? במה זה מתבטא?
גם כשהייתי צעירה תמיד הייתי עם הוריי ואהבתי לבלות עם המבוגרים ממני.
אני זוכרת שכשהייתי בשנות ה-30 לחיי, הייתי מסיימת יום עבודה במספרה שלי, סוגרת אותה ומחכה לאבא שלי מחוץ לבית כנסת.
יש לי חיבור קוסמי עם אנשים מבוגרים. אני אוהבת לעשות כל מיני מחוות קטנות לבני הדור השלישי, וחוץ מהיותי ספרית ב”גן בעיר”, אני גם ספרית בהתנדבות מלאה בבית לוינשטיין מזה כ-28 שנים, שזה לכשעצמו משהו שאני מאוד גאה בו.
וואו, איזה כיף לשמוע! איך הגעת למקצוע הספרות?
כמו שאמרתי, אני ספרית כ-35 שנים, התחלתי בגיל מאוד צעיר ומאז לא עסקתי בשום דבר חוץ מספרות מעולם.
האמת שבכלל רציתי להיות קוסמטיקאית. הלכתי לבית ספר שלימד קוסמטיקה בקומה שנייה וספרות בקומה ראשונה, בדיזינגוף.
אחרי כמה שיעורים ירדתי לקומה הראשונה וישר התאהבתי. פשוט נשארתי שם, התבוננתי, למדתי ושאבתי כמה שיותר מידע על עולם הספרות.
בסוף, החלטתי שזה מעניין אותי יותר מקוסמטיקה.
פתחתי מספרה בשנות ה-80, ברמת-גן, לאחר מכן הייתי ספרית של קיבוץ כפר מנחם כמה שנים,
אחר כך עבדתי בבתי אבות בגבעתיים ורמת-גן, ואז הגעתי לגן בעיר
איזה יופי, נשמע שממש נועדת לזה! ואיך העבודה בגן בעיר?
העבודה בגן בעיר מאוד שונה מבתי אבות שעבדתי בהם.
בגן בעיר האנשים אוהבים להסתפר, זאת חוויה בשבילם, הם באים בשביל הטיפוח העצמי וההרגשה הטובה.
זה סוג אחר של עבודה, סגנון אחר של אנשים, וכמובן התמודדות עם קשיים אחרים.
אילו קשיים למשל?
לראות אנשים משתנים זה לא קל. גם אני לא צעירה וזה נוגע בי באיזה שהוא מקום.
יש גם את הקושי שאנשים נפטרים, זה מאוד קשה. הייתי קרובה מאוד לאחת הנשים ושיתפנו אחת את השנייה בכל דבר, היא תכננה איתי את היומולדת ה-100 שלה, היינו רוקדות במספרה בכל יום שישי. באחר ימי השישי רקדנו כמו בכל יום שישי ולמחרת שמעתי שהיא הלכה לעולמה.
וואו, זה נשמע ממש ממש קשה
נכון, אבל זה חלק מהחיים. בעיקר שאני רואה כמה טוב זה עושה לאנשים כשהם מרוצים מהתספורת. זה ממלא אותי אושר וגורם לי להרגיש שאני טובה במה שאני עושה ושמעריכים אותי.
העבודה באמת מאוד מיוחדת. אני מאוד אוהבת את הערך המוסף של העבודה, גם את הקושי וגם את הסיפוק.
זה באמת נשמע משמעותי מאוד, הדיירים משתפים אותך גם בנושאים אישיים?
בוודאי! המספרה, אם לא ידעת, היא המקום הכי טוב לרכילויות. אני יודעת ה-כ-ל על כולם. מי נלחם על מי, מי הגבר הנחשק, מי האישה הנחשקת וכו’.
אני כמובן משתדלת תמיד שלא תהיה אצלי במספרה רכילות רעה. יש רכילות של צחוקים ושל כיף, רכילות רעה – לא תמצא אצלי.
האמת שזה באמת נשמע כיף!
לסיום, יש לך אולי כמה טיפים לשמור על השיער בגיל השלישי?
האמת שכן, תראה, זה לא סוד שלספר את הגיל השלישי זה מאתגר – השיער יותר דליל, צריך לעבוד על יותר נפח, והרבה פעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שאני בסך הכל ספרית ולא קוסמת.
אבל יש לי כמה טריקים שעוזרים תמיד:
- אני משתמשת בחומרים הכי איכותיים שיש לשיער, תכשירים לטיפוח השיער וותכשירים שעושים את השיער בריא ובוהק, מחזקים את השערה ומונעים התקרחות.
- אני תמיד רוצה להגדיל את נפח השיער, ולתת לנשים שמסתפרות אצלי תחושה ומראה ויזואלי של שיער מלא, בשביל זה אני משקיעה בציוד איכותי והרבה סבלנות.
- בגיל השלישי – הרולים חוזרים! פעם היינו משתמשים בהם לפני השינה, בגיל השלישי הם תורמים לנפח השיער ומחזקים אותו, אני משתמשת המון ברולים.
מדהים! יש לך עוד משהו שבא לך לספר לנו לסיום?
בעיקר חשוב לי שידעו כמה העבודה הזאת מספקת. אצלי ההרגשה הטובה קורית כשאני מקבלת פידבקים חיוביים מאנשים, שאנשים מעריכים ושמחים, נהנים, שהם אומרים לי “דבי את כל כך מוכשרת וחשובה לנו, אנחנו כל כך אוהבים אותך!”.
אני רוצה מאוד שיעריכו אותי על מה שאני עושה ואני מקבלת שם המון חום ואהבה.
אני מאוד נהנית ורוצה להמשיך שם עד הפנסיה, גם בגן בעיר וגם בבית לוינשטיין.
תודה רבה דבי!