בימי שני פעם בשבועיים מגיעה באופן קבוע הודעה לטלפון שלי. “מה מפרסמים השבוע ?”
ובכל שבוע שני עולה שוב ההתלבטות. מה נפרסם השבוע? איזה חגים או אירועים של לוח השנה מתקרבים? מה עשינו בתקופה זו של השנה בשנה שעברה?

פעם, השתמשנו  כמו כולם בתמונה גנרית של זוג קשישים חייכניים, משהו מתוך בנק תמונות… כמו כולם.

אבל בשנים האחרונות הסתבר שפרסום תיעוד מתוך החיים האמיתיים פה בגן בעיר – עושה עבודה הרבה יותר טובה. כמו תמונות אלבום שפרוסות על השולחן ומגרות אנשים לראות יותר מקרוב את הסיפור האמיתי שמאחורי התמונה.
יש כמה ערכים שמנחים אותנו בבחירת הפרסום הדו-שבועי במקומוני רמת-גן – גבעתיים:
משפחתיות, כיף, חיבור ומעורבות (למה שקורה במדינה או בלוח השנה) והכי הכי – להיות מחזקים ומשמחים. להתחבר לטוב, לחיוך ולשמחה.

למזלנו הטוב, זה ממש קל. הדיירים המקסימים שלנו מתמסרים לחגיגות, לשמחות וגם למצלמה.
הפריחה והיופי של גינתנו משתקף בפריחה וביופי של דירותיהם, וכשצריך – הם גם יחייכו למצלמה כשהם בתוך הממ”ד, או באמצע סריגת כובעים לחיילים, או תוך כדי הפגנה להשבת חטופים ברח’ ז’בוטינסקי הסמוך.

רק ליתר ביטחון, שאלתי את  Google AI איך לדעתו כדאי לפרסם את גן בעיר.
תשובתו שימחה אותי:
כמנהל השיווק של המקום, הבחירה הוויזואלית שלי תתמקד אך ורק במה שמבדל אותנו מהרשתות הגדולות והנוצצות: אותנטיות, אינטימיות וחמימות ביתית. במקום תמונות מבוימות של דוגמנים, אבחר בדימויים שמשדרים קהילה אמיתית וטבע עירוני.

להלן סוגי הדימויים שבהם הייתי משתמש וההסבר השיווקי לבחירתם:

1. צילום קבוצתי קטן ואותנטי (ולא דוגמן בודד)

• הדימוי: 3–4 דיירים אמיתיים יושבים יחד, צוחקים או משוחחים פנים אל פנים, בגובה העיניים.
• הסיבה: רשתות גדולות מראות לרוב אדם בודד בחדר מפואר. אנחנו רוצים להראות ש”כולם מכירים את כולם”. הדימוי הזה מעלים את הפחד הכי גדול של מעבר לדיור מוגן – הבדידות. הוא משדר מיד קהילתיות ומשפחתיות.

2. “הגן שבתוך העיר” כרקע חי ונושם

• הדימוי: הדיירים יושבים בגינה ירוקה, פורחת ומוצלת, כאשר ברקע (בטשטוש קל) ניתן להבחין בארכיטקטורה עירונית או במבנה מוכר של העיר.
• הסיבה: זהו הצירוף המנצח של המוצר שלנו. מצד אחד, שלווה, טבע ומרחב ירוק לפגוש בו את המשפחה. מצד שני, ביטחון של עיר מוכרת קרוב להכל. הניגודיות הוויזואלית הזו תופסת את העין בעיתון.

3. אינטראקציה חמה בין דייר לאיש צוות מוכר

• הדימוי: איש צוות (למשל, אחות, מנהל התרבות או השף) מחייך ומניח יד תומכת על כתף של דייר, במהלך שיחה טבעית.
• הסיבה: בדיור מוגן של 120 איש, היחס הוא אישי ולא תעשייתי. תמונה כזו משדרת לבני המשפחה (שהם לרוב מקבלי ההחלטות) שההורה שלהם לא יהיה “מספר חדר”, אלא אדם שמכירים אותו בשמו ודואגים לו באופן אישי.

אספנו כמה מהפרסומים מהשנה האחרונה, לשמח את ליבכם ואת עיניכם ולהזכיר…

מוזמנים להמשיך ולעקוב אחר הפרסומים שלנו 😊