ראיון עם חנה שרון / מאת חני אזולאי
שמי חנה שרון, נולדתי בירושלים בשנת 1930 להורים דור שלישי בארץ. היינו 8 אחים ואחיות. לסבי היה מפעל למתכת . אבי היה התלמיד הראשון בבצלאל.
במלחמת השחרור היה מצור ולא היה אוכל. אבי עבד במפעל והכין רימונים ומוקשים ובתמורה קיבל כריכים. חלק מהם המירה אמי תמורת בשר או מצרכים אחרים.
למדתי בבי”ס “רוחמה”, גוייסתי לאצ”ל (ארגון צבאי לאומי). שיכנו אותנו בבית החולים האיטלקי וחיכינו שהבריטים יעזבו את הארץ. באצ”ל שמרנו ב”שער מנדלבוים”.
עם קום המדינה גוייסתי לצהל ועזרתי בהקמת הצנזורה הצבאית.
לאחר השחרור עבדת במס רכוש. היה לי בוס נחמד שהכיר לי את אחיו הנחמד ונישאתי לו.
נולדו לנו 2 בנים ו-2 בנות. היום כבר יש לי נכדים ונינים.
בעלי עבד בחברת דלק אמריקאית, נסענו וטיילנו בעולם. בהמשך עברנו לגור ברמת גן ברח’ הרצל ושם גידלנו את ילדינו. היום כולם מסודרים ודואגים לי מאד.
בעלי נפטר בשנת 2018 ונשארתי לבד בדירה. מאחר ובעלי היה נכה צהל והיה קשור ל”בית הלוחם” המשכתי גם אני בפעילות שם. למדתי תפירה, ציור ופיסול, שחייה והתעמלות, אפילו ריקודים סלוניים וריקודי עם.
בתקופת הקורונה לא יכולתי להגיע ל”בית הלוחם” ולא היה לי מה לעשות לבד בבית. החליטו במשפחה שמוטב שאלך לגור בדיור מוגן, שם אהיה בחברת אנשים בגילי ואהיה “מוגנת”.
בחרתי ב”גן בעיר-דיור מוגן” במרכז רמת גן. אני מרוצה מכל יום – מהפעילות, מהחברה ומהמקום. בני משפחתי באים לבקר לעתים קרובות ולא מזמן חגגו לי 95 שנה.
בואו גם אתם לבקר 😊