איה אדר, דיירת ‘גן בעיר’ מספרת על הימים של ראשית המדינה, כולל על זיכרונותיה מיום הכרזת המדינה.
בית ילדותה היה ברחוב רש”י בתל אביב, היא למדה בבית הספר ‘בית חינוך’ טשרניחובסקי בעיר.
הוריה עלו לישראל בשנת 1924 (מהעיר קישינייב) הם נישאו בשנת 1927 וגרו בצריף ליד הים. היתה להם חנות טבע ומדע לחומרי גלם (כימיקלים שונים) שהם סיפקו לבתי הספר, למטרות לימוד כימיה ופיזיקה.

“אני ילידת 1938 והמדינה נולדה ב-1948. הייתי בת 19 כשההורים אמרו לי ולאחי: “היום הולכים להכריז על דבר-מה חשוב מאין כמוהו לעם היהודי.
לא ידעתי מהי המשמעות של המילה ‘עצמאות’. ידענו שהייתה בארץ מלחמה וגם מלחמת-עולם, שמענו שחיילים מתים, אבל לא באמת הבנו מה זה ‘מוות’.
יום הכרזת המדינה היה יום שישי, אני זוכרת אותי ואת אחי עם אימי ואבי יושבים סביב הרדיו בבית, הוריי אמרו לנו לשמור על שקט ולא לדבר. כולנו יושבים ומקשיבים בהתרגשות להכרזת המדינה. לא הייתה אז טלוויזיה. היום עושים סרטים על הנסיבות ההן, אני הייתי שם במציאות.
פתאום אמא ואבא אמרו בהתרגשות: “הצלחנו!, יש מדינה”! הלכנו כולנו לרחבה של ‘מוגרבי’, שהיתה אז כיכר-העיר הגדולה של תל אביב, וחיברה את הרחובות המרכזיים עד הים. התאסף ‘המון-עם’ כמו שאומרים, אני זוכרת שירים וריקודים בכיכר, אנשים שמחים, מתחבקים, מאושרים.
אחי, שהיה אז בן 17 היה מאושר (הוא גדול ממני בשש שנים) שנה לאחר מכן הוא התגייס לצבא, והיה לטייס בין הראשונים והבכירים בצה”ל, זאב טברסקי שמו (שמו עוברת לתבור לבקשת בן גוריון, שדרש אז לשנות את השמות לשמות עבריים).
אחי קיבל ‘כנפיים’ במחזור של 1951 היו שם 16 טייסים, ביניהם שתי בנות-טייסות (אחת מהם הייתה יעל רום, לימים ראש עיריית חיפה) הוא היה גם טייס על ‘ערבה’, היה גם טייס ניסוי של צה”ל והטיס את כל ה’גלריה’ של המטוסים של חיל האוויר.
בשלב מאוחר יותר שימש קברניט ב”אל על”.
ביום של הכרזת המדינה הורי היו מאושרים ואמרו לנו בגאווה: “עכשיו יהיו לנו צבא שלנו, רופאים שלנו, חיילים יהודים, רופאים יהודים. קם בית יהודי לעם ישראל”.