להקשיב - מפגש עם ביני, מנהלת שירות הדייר בגן בעיר
הראיון עם ביני אלתר, מתחיל ברגע אחד שמלמד הכל על אישיותה. ברקע נשמעת דיירת שמתלוננת על סלט זיתים שחסרים כבר שבועות בארוחות. “זה הסלט היחידי שאני נוגעת בו,” ממשיכה להתאונן הדיירת. ביני, בטון רך, מבין וסבלני, מבטיחה מיד לטפל בנושא. זהו רגע קטן שממחיש את מהות עבודתה – הקשבה אמיתית לכל צורך, גדול כקטן.
סיפורה של ביני מתחיל בעמותת עזר מציון, שם עבדה כבר מגיל 18 במשך 22 שנה. היא החלה דרכה בהשאלת ציוד רפואי, עברה לניהול משכורות ואף למדה חשבות שכר כדי להבין לעומק את עבודתה. אך הפרק המשמעותי ביותר בעיניה היה שמונה שנות ליווי משפחות של חולי דמנציה ואלצהיימר. “אלו היו השנים הכי טובות שלי,” היא מספרת בחיוך מסופק, “מאוד אהבתי את העבודה והתמיכה בחולים ובמשפחות.”
“להקשיב”. עונה ביני, כשאני שואלת אותה מה היא הכי אוהבת בעבודתה. “לשבת עם האדם המבוגר ולהקשיב לעולם שלו, מאיפה הוא הגיע ואיך הוא רואה את העולם היום, כי אין באמת מי שמקשיב להם.” הקשר העמוק שלה עם הגיל השלישי נטוע עמוק בילדותה – היא טיפלה בסבתה שחיה עד גיל 104, וסירבה להביא עובדת זרה כי הרגישה שזו זכותה וחובתה לטפל בה.
חכמת הלב והחיים
לפני כחודש, תפקידה של ביני התרחב בגן בעיר, מ”רווחת הדייר” ל”שירות הדייר”, והיא קיבלה אחריות נרחבת על כל היבטי החיים בגן בעיר. היא מפקחת על איכות המזון בחדר האוכל, בודקת את טיב המנות המגיעות מהקייטרינג ומוודאת את התאמתן לצרכי הדיירים, תוך הקפדה על סטנדרטים גבוהים של בריאות ואיכות. ביני אחראית גם על ניהול צוות הניקיון, מלווה את המנקות ומטפלת בכל תלונה או תקלה ומנהלת את כל מערך התפעול והלוגיסטיקה של המקום, כולל הזמנות ציוד ופגישות שבועיות בנושאי תחזוקה. כל זאת היא עושה מדי יום במסירות ובמקצועיות, במקביל להיותה אם לחמישה ילדים וסבתא לנכדה בת שנה ורבע. “זו לא רק עבודה,” היא אומרת, “זו אחריות על איכות החיים של האנשים היקרים האלה.”
מלווה עד הרגע האחרון
אחד ההיבטים המרגשים וגם הקשים לעיתים, בעבודתה הוא הליווי של דיירים בימיהם האחרונים. “יש דיירים שאני לא מוותרת ללכת להלוויה שלהם ולהספיד אותם.” היא אומרת בכנות, “כי אני אחת מאלה שמלווים אותם עד יומם האחרון.” היא מספרת על דיירת בהוספיס בית שביקרה אותה שלוש פעמים ביום, “נישקתי אותה וכיסיתי אותה בכל ביקור, כשלא ידעתי אם אראה אותה שוב מחר.”
ביני מבינה את משמעות החיים עד הרגע האחרון. כשדיירת בודדה מביעה רצון למות, ביני שמבינה לליבה של אותה דיירת ערירית וחולה, משיבה לה בחכמה: “בואי ניתן עוד יום מחר, ננסה לשמוח. מה את רוצה שאביא לך? איך לשמח אותך?” היא מספרת בהתרגשות על רגע מיוחד עם ניצולת שואה שהיתה על ערש דווי: “שרנו לה שיר ביידיש, שיר של ההורים שלה. היא בכתה והתרגשה ואמרה ‘וואו היה לי היום יום טוב’ – בשביל זה אני פה.”
השם “ביני”, הנגזר מהמילה “בינה”, בעיני משקף את מהותה – שילוב נדיר של חכמת לב, הבנה עמוקה ומסירות אינסופית. כל אלה הופכים אותה לא רק למנהלת מעולה בה זכו דיירי גן בעיר, אלא למלאך שומר עבור כל הדיירים.