כאשר מדפדפים בספריו האהובים של מאיר שלו לילדים – כמו “הכבשה שושנה”, “אבא עושה בושות” או “הגודל לא קובע” – קשה לדמיין את הסיפורים הללו ללא האיורים הצבעוניים, ההומוריסטיים והחיים של יוסי אבולפיה. הוא לא רק צייר את הדמויות, אלא העניק להן נשמה, תנועה ואופי. עבור דורות של ילדים והורים, הקו של אבולפיה הפך לסימן ההיכר של ספרי הילדים הישראלים המודרניים, והחיבור בינו לבין מאיר שלו הפך לאחת מהבריתות האמנותיות הבולטות והאהובות בספרות העברית.
בשבוע הספר 2025 התארח יוסי אבולעפיה אצלינו וסיפר על עבודתו כמאייר ספרים.

הילד שאהב לצייר

יוסי אבולפיה נולד ב-1944 בתל אביב, וגדל בסביבה עירונית תוססת שידעה ללטף ולהצחיק, אך גם לאתגר ולדרוש. את האהבה לציור גילה כבר בילדותו, ולמד לעצב קווים ודמויות מתוך התבוננות, דמיון והרבה הומור. בנעוריו למד בבצלאל והחל לפתח סגנון אישי מאוד – כזה המשלב קו פשוט ונגיש עם יכולת לספר סיפור מורכב בתוך תמונה אחת. במהלך השנים הפך לאחד מהמאיירים המבוקשים בישראל, אך תרומתו העיקרית ניכרת דווקא באיורי ספרי ילדים, שם יכול היה לפרוש את כנפי הדמיון שלו ללא מגבלות.

כשאיור פוגש סיפור

המפגש בין יוסי אבולפיה למאיר שלו התרחש בשנות ה-90, ויצר מיד ניצוץ. שלו, שזכה כבר להצלחה כסופר למבוגרים, החל לכתוב גם לילדים – אך חיפש מאייר שיבין את רוח הסיפור, את הקריצה שבין השורות ואת החום האנושי שבו. אבולפיה התאים בדיוק. האיורים שלו לא ליוו את הסיפור – הם השלימו אותו, הרחיבו אותו, ולעיתים אף שינו את זווית ההסתכלות עליו. בספר “אבא עושה בושות”, איוריו של אבולפיה מציגים אבא שהוא בו־זמנית מביך ואהוב, עולץ ומסורבל. במבט ראשון – קומדיה חזותית; במבט שני – קריקטורה של אהבה הורית. בדומה לכך, בספר “הכבשה שושנה”, הדמויות כולן מקבלות חיים דרך עיניו של המאייר – מהכבשה המתוקה ועד לדמויות המשנה מלאות ההבעה.

הומור, תנועה, ותשומת לב לפרטים

מה שהפך את האיורים של אבולפיה לבלתי נשכחים הוא השילוב שבין מינימליזם צורני לבין עומק רגשי. הוא לא הציף את הדף בפרטים מיותרים, אלא נתן מקום לדמות “לשחק”. ההומור הבולט באיורים – לעיתים גופני, לעיתים סאטירי – דיבר אל הילדים בגובה העיניים, בלי להנמיך ראש ובלי לחנך יתר על המידה. אבולפיה מיטיב  לתאר תנועה – ילד קופץ, חיה דוהרת, מבט חומד – כך שגם הקורא שלא יודע לקרוא עדיין, יכול להבין מה קורה, ואולי אפילו לנחש את השורה הבאה. דמויותיו תמיד מתוחכמות אך אנושיות, לפעמים עקומות קצת, לעיתים מגוחכות, אך תמיד נוגעות ללב.

הרבה מעבר לאיור

מעבר להיותו מאייר, אבולפיה הוא גם סופר, במאי אנימציה, ומרצה. הוא יצר סרטים מצוירים, שימש במשך שנים רבות כמרצה לשפה חזותית, והשפיע רבות על דור חדש של מאיירים ומאיירות. אחד מתלמידיו אמר עליו פעם: “הוא לימד אותנו לראות – לא רק לצייר. לראות את האנשים, את התנועה, את ההקשר”. גם כמספר סיפורים בזכות עצמו, אבולפיה הוציא לאור מספר ספרי ילדים פרי עטו, בהם באים לידי ביטוי אותם מאפיינים: קריצה הומוריסטית, חום אנושי, ואהבה גדולה לעולם הילדות.

שותפות יצירתית חד־פעמית

השילוב בין מאיר שלו ליוסי אבולפיה הפך לתופעה תרבותית. מדובר לא רק בחיבור בין סופר למאייר – אלא בדיאלוג יצירתי עשיר, שבו המילה והתמונה מרקדות יחד. שלו היה ידוע בדיוק שלו, בשפה העברית הרהוטה והעשירה; אבולפיה ידע בדיוק איך להכניס את כל זה לתמונה – בצבעים, קווים והבעות פנים. שיתוף הפעולה בין השניים נמשך על פני שנים רבות, ואף לאחר פטירתו של מאיר שלו ב-2023, נותרו ספריהם יחד נדבך חשוב בזהות התרבותית של ילדי ישראל.

שהילדות מקבלת פנים

המורשת של יוסי אבולפיה היא הרבה מעבר לאיורים צבעוניים. מדובר ביוצר שהשפיע על הדרך שבה אנחנו מדמיינים את הסיפורים שילדינו שומעים. הוא העניק לדמויות קול משלהן – דרך מכחולו, עיניו, ולבו. הספרים שאייר יוסי אבולפיה אינם רק כלי קריאה – הם חלונות קטנים לעולם עשיר, מצחיק, ולעיתים גם מרגש. עולם שבו כל ילד יכול לזהות את עצמו, לצחוק, לשאול, ולהפליג בדמיון.

וכשמדפדפים בספר, רואים את זה – ממש בין השורות.