מי שבוחן את עולם הזקנה ואת פתרונות הדיור לגיל השלישי לא רק דרך גודל הדירה והשירותים הנלווים בדיור המוגן (נקיון, אחזקה, אוכל, מרפאה), אלא דרך משקפיים של הבנת המרחב הקהילתי והנפשי שמתקיים בדיור המוגן, מבין שמדובר  לא רק ב”בית” פיזי, אלא מכפיל כוח נפשי.

בימים רגילים, חוסן הוא היכולת לפרוח; בימי מלחמה, הוא גם היכולת לא להתפרק גם אם “מסביב יהום הסער” והכאוס חוגג.

1. הנוגדן לבדידות: קהילה כעוגן קיומי

הפסיכולוגיה החברתית מלמדת אותנו שבידוד חברתי הוא גורם סיכון בריאותי השווה לעישון 15 סיגריות ביום.

• בשגרה: הדיור המוגן הופך את המפגש האקראי (במסדרון, בחדר האוכל, בהרצאה או בחוג) למנגנון של שייכות. תחושת ה”יחד” מייצרת משמעות ומונעת דיכאון.
• במלחמה:  כשבחוץ שוררת אי-ודאות, הקהילה הופכת ל”רשת ביטחון”. הידיעה שיש מי שדופק בדלת, מי ששותה איתך קפה אחר הצהריים ומי שחולק איתך את אותן דאגות, מונעת את “קפיאת החרדה” שמאפיינת קשישים החיים לבדם.
• בשגרה צוות גן  בעיר מייצר חיבור בין דיירים ותיקים לדיירים חדשים ומניח תשתית לרקימת קשרים בין אישיים שקורים מאליהם. (כחודש לפני המלחמה ערכנו ערב משעשע ומקסים של היכרות בין הדיירים שעשה לכולנו חשק להרים ערבים נוספים בסגנון דומה)

בזמן המלחמה צוות גן בעיר עסוק יום ולילה פשוט בלהיות במקום עבור הדיירים, שזה אומר: להודיע על אזעקות ועל כניסה ויציאה מהממ”דים, למצוא פתרונות לשעות הפנאי שלוקחים בחשבון את הנחיות פיקוד העורף, פינוי והכנת הממ”קים, מציאת מקומות חלופיים לחוגים שאינם יכולים להתקיים בקומה 9; (המרחב המוגן בלובי הפך להיות חדר החוגים האולטימטיבי) תורנים מצוות הניהול והמרפאה שנמצאים ב”גן בעיר” גם בלילות; קיום שיגרה שפוייה בתוך זמן מטורף, ועוד ועוד.

2. תחושת מסוגלות (Self-Efficacy) דרך שגרה

חוסן נפשי נבנה על היכולת לשמור על רצף תפקודי.

• בשגרה:  הדיור המוגן מציע עושר של חוגים – מהרצאות ועד פעילות גופנית. השמירה על “לוח זמנים” היא זו שמשאירה את המוח והנפש חיוניים. ב”גן בעיר” הפעילות היומית נפתחת עם השחיינים שקופצים למי הבריכה כבר ב 6:15 בבוקר, ומסתיימת  בערב עם תום הסרט או ההרצאה, שלאחריה יש עוד הממשיכים במשחקי רמיקוב סוערים לתוך הלילה.
• במלחמה:  המלחמה גוזלת מאיתנו את תחושת השליטה. קשיש שחי לבד בביתו הרבה פעמים פשוט מפסיק את כל הפעילויות שכרוכות ביציאה מהבית, מפחד האזעקות שיכולות לתפוס אותו בדרך. עוד לפני כן – מקומות רבים פשוט הפסיקו לפעול ברגע שפרצה המלחמה ובמשך מספר שבועות אי אפשר היה בכלל להגיע למועדון, לסרט או למסעדה, גם למי שכבר היה מוכן להעז ולצאת מהבית.
  ב”גן בעיר” נערכנו מצד אחד לענות על צרכים פיזיים (מזון, תרופות, בטחון) ומצד שני העלינו עוד ועוד את מינון הפעילות ההפגתית שמגבירה את החוסן: משירה בציבור, דרך פעילויות ספורט במרחבים המוגנים, ריקודי עם בלובי, משחקי חשיבה ודרמה, וכמה שיותר צחוק והנאה. בימים האחרונים החלטנו אפילו לפתוח את הבריכה לשחיינים בודדים, כך שהמציל יכול מבעוד זמן לעזור להם לצאת מהמים ולהגיע למרחב מוגן לפני האזעקה.
• יצירת עוגנים של שגרה בתוך אי הוודאות מעלים את תחושת המסוגלות והחוסן.

3. הביטחון הפיזי כבסיס לפסיכולוגיה נינוחה

לפי פירמידת הצרכים של מאסלו, ללא ביטחון פיזי לא ניתן להגיע לצמיחה.

• בשגרה:  שיעורי הספורט המגוונים מותאמים לגילם וליכולתם הפיזית של הדיירים ומיועדים לא רק לשמר את יכולותיהם של המשתתפים אלא גם לשפר אותם. גם הידיעה שיש ביטוח שחל,  לחצן מצוקה וצוות רפואי 24/7 מורידה את רמת הקורטיזול (הורמון הלחץ) בדם.
• במלחמה:  במרכז גוש דן, מקום בו האזעקות נשמעות פעמים רבות ביום ובלילה, המעבר המהיר למרחבים מוגנים תקניים יחד עם השכנים מסיר את עול ה”איך אסתדר לבד?”.  אנחנו משתמשים באמצעים שונים כדי להודיע לדיירים על התרעות ואזעקות (כריזה, מדבקות משעשעות בווטצאפ) ועוברים בין הממ”קים בכדי לוודא שכולם בסדר.
  הביטחון הפיזי הופך לשקט נפשי שמאפשר לדיירים לא רק לשרוד את המלחמה, אלא לצלוח אותה עם פחות טראומה.
  
  

4. קשר רציף עם המשפחות 

כבר בתקופת הקורונה הבנו את הצורך בשמירה על קשר רצוף עם משפחות הדיירים והקמנו קבוצת ווטצאפ נפרדת מהקבוצה בה אנחנו שולחים הודעות לדיירים.

בקבוצת המשפחות אנחנו מספרים על מה שקורה בבית, על ההיערכויות, על אירועים מיוחדים ובכלל “על המצב”. ברור לנו, שהדיור המוגן ב”גן בעיר” הוא חלק כמעטפת חוסן אסטרטגית עבור המשפחה כולה.

הידיעה שיש צוות מקצועי שעוטף את ההורה הקשיש 24/7, במיוחד בזמן מלחמה, משחררת את בני המשפחה להיות “רק” הילדים והנכדים שלו, במקום להיות “קציני ביטחון” שלו. זהו חוסן משפחתי במיטבו.

לסיכום,

ב”גן בעיר” אנחנו לא מספקים דירה. אנחנו מייצרים שקט נפשי למשפחה וחירות לדיירים.
חוסן נפשי אינו תכונה מולדת. הוא תוצאה של סביבה ונסיבות. הדיור המוגן ב”גן בעיר” הוא “מערכת הפעלה” שמייצרת חוסן. זהו מקום שבו הדייר הוא לא “נתמך”, אלא חלק ממערך חברתי תוסס. במרכז רמת גן, בלבה הפועם של המדינה, אנחנו מאפשרים לדיירינו בני הגיל השלישי לא רק להחזיק מעמד, אלא להמשיך לחיות בעוצמה, גם כשהתותחים רועמים.